פסק-דין בתיק ת"ק 20925-10-11

בפני תביעה לפיצוי בסך 21,900 ש"ח עקב הפרת חוזה שלפיו התובעת רכשה מהנתבעת חדר שינה  "קומפלט" ביום 16.3.11 (הרכישה הראשונה).

לטענת התובעת מייד גילתה פגמים רבים בריהוט ולטענתה הנתבעת הבטיחה לשלוח אנשים לבדוק את הפגמים אך הדבר לא נעשה. התובעת חזרה לצרפת ושבה ארצה רק בסוף יולי 2011 ואז לטענתה מר אורן אברהמי מוכר מטעם הנתבעת, לא התכחש לפגמים אך הציע לתובעת לרכוש חדר שינה אחר ברמה איכותית יותר ובצבע אגוז ולהוסיף 2500 ש"ח, כך נעשה (הרכישה השניה).

התובעת ובעלה מייד טענו שגם הריהוט שסופק בעקבות הרכישה השניה לא סיפק אותם וכך נאמר בכתב התביעה "הודענו מייד באותו היום כי זה לא הצבע אותו בחרנו אך מר אורן טען שכך נראה צבע אגוז אך כל בר דעת לא יתקשה להבחין שזה לא צבע אגוז" (סעיף 8 לכתב התביעה).

חשוב לציין שאין בסעיף 8 של כתב התביעה כל תלונה על איכות הריהוט אלא רק לגבי הצבע.

נציג הנתבעת שוב הצביע שהתובעת תרכוש ריהוט אחר הפעם בתוספת של 4000 ש"ח. התובעת ובעלה סרבו. ביום 23.8.11 שלחו מכתב רשום וביקשו לבטל את העסקה ולקבל את כספם חזרה.

לטענתם של התובעת ובעלה איש לא התייחס לדרישה זו מיום 23.8.11 עד הגשת התביעה.

שווה לציין כי הסכום שנדרש על ידי התובעת באותו מכתב עמד על סך 13,500 ש"ח ועוד 400 ש"ח עבור הובלה.

כמו כן המכתב לא כלל תלונה על טיב הריהוט שסופק עקב העסקה השניה מלבד עניין הצבע.

בבית המשפט העיד בעלה של התובעת ושינה את גרסתו: לפי דבריו התלוננו הוא והתובעת על טיב הסחורה שסופק ברכישה השניה "אמרתי לו שזה לא ריהוט טוב ולא סחורה טובה" (עמ' 2 לפרו' שורה 6).

התובעת הציגה בפני בית המשפט אישור של נגרית אחים מועד שלפיו לא דובר בעץ מלא.

על סמך האירועים האמורים התובעת עותרת לבטל את העסקות עם הנתבעת ולקבל פיצוי נוסף של 8,000 ש"ח בגין עוגמת נפש ובסך הכל 21,900 ש"ח.

עמדת הנתבעת היא שהתובעת ברכישה הראשונה רכשה את חדר השינה מתצוגה ולכן ידע היטב במה מדובר והתלונות התחילו להגיע רק אחרי 4 חודשים. משום שהיתה לנתבעת רצון לספק את התובעת אכן הוצע לה על ידי מר אברהמי מערכת אחרת איכותית יותר תמורת עוד 2500 ש"ח. הנתבעת לא התחייבה שהריהוט יהיה מעץ מלא והתובעת ובעלה היו בחנות וראו את סוג הריהוט.

התובעת הסכימה להוסיף את הכסף ואחרי אספקת הריהוט החדש התלונה היחידה בפיהם של התובעת ובעלה התמקדה בענין הצבע ותו לא. בענין זה אמר מר אברהמי "הצבע זה כמו טפט אי אפשר לטעות עם הצבע" (עמ' 2 לפרו' שורה 26). נכון הדבר שהתובעת ובעלה התלוננו ושוב פעם מר אברהמי באישורה של מנהלת הנתבעת גב' רשקוביץ הציעה שוב פעם ריהוט אחר, יקר יותר "בפעם השלישית הם טענו שהם לא רוצים משהו אחר אלא את הכסף בחזרה ולבטל את העסקה, זה סרבתי" (עמ' 2 לפרו' שורות 28-29).

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה שיש לדחות את התביעה ולהלן הנימוקים לכך:

1.         התובעת ברכישה הראשונה רכשה מתצוגה ולכן יש להניח שראתה ובדקה מה שהיא קנתה ביום 16.3.11. אין כל ראיה שהתובעת ובעלה התלוננו על פגמים אלה כעבור 4 חודשים, ביולי 2011 ואז הצדדים בהסכמה הדדית, נכנסו לעסקה חדשה (הרכישה השניה) שלפיה הוסיפו התובעת 2,500 ש"ח לחדר שינה אחר שהתובעת בחרה. לכן גם אם, והדבר לא הוכח כלל, הריהוט שסופק ברכישה הראשונה היה פגום, לא ניתן לטעון דבר לגביו משום שהצדדים הגיעו להסדר חדש מחייב ביניהם ונבלעו בתוכו כל תלונות על הריהוט הראשון.

2.         על פי סעיף 8 לכתב התביעה וגם על פי המכתב שבו התובעת התיימרה לבטל את העסקה ביום 23.8.11, התלונה היחידה בקשר לריהוט שסופק ברכישה השניה היה בגלל הצבע. לא הוזכרה כלל טענה על טיב הסחורה וכן אין לקבל דברי בעלת התובעת שהתלוננו על טיב הסחורה באף שלב. אין כל משמעות באישור הנגר שהריהוט הוא לא מעץ מלא מכיוון שלא הובטח לתובעת עץ מלא. לכן אין הוכחה שהנתבעת הפרה את העסקה השניה. בנסיבות הענין לא עמדה לתובעת זכות לבטל את העסקה השניה:  תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה) התשע"א - 2010 לא חלות על העסקה השניה נוכח החריג המפורט בסעיף 6 (א 1) משום שדובר בריהוט שהורכב בבית הצרכן במיוחד בעבור הצרכן על פי מידות או דרישות מיוחדות.

3.         מסקנתי מכל האמור לעיל שמסיבות השמורות עימה, התובעת רצתה לחזור בה מהרכישה השניה ולכן חיפשה תירוצים שונים לבטלה ולקבל את כספה חזרה.

כמו כן עתירתה לסך של 8,000 ש"ח עבור עוגמת נפש מגלה חוסר תום לב מוחלט מצידה.

לאור כל האמור אני דוחה את התביעה ללא צו להוצאות.